בן בכור לרינה ויוסף. נולד ביום י"ט בסיוון תשי"א (23.6.1951) בבת ים. אח גדול של צורי, טובה, רונית ועופר.

גבריאל, גבי בפי אוהביו, היה ילד יפה, שקט וחייכן. בן בכור ואהוב מאוד על הוריו, היווה עבורם מקור לגאווה ולאושר. הוא גדל בבת ים ובהמשך בחולון. בית המשפחה היה בית חם ומפנק, מלא באהבה ובשמחת חיים, עשיר באוכל טריפוליטאי טעים (קוסקוס ומפרום בימי שישי, חריימה, אסדה, אסבנה ועוד). המשפחה המסורתית הקפידה לשמור על מנהגי ישראל השונים, התפללה בבית הכנסת, ערכה ארוחות קבלת שבת וחגגה את חגי ישראל כמיטב המסורת, עם מאכלים עדתיים טעימים, תפילות ושירים.

גבי הצטיין בלימודיו כבר מתחילת הדרך, בבית הספר היסודי "ניצנה" בבת ים. המשיך ללמוד בפנימיית "בויאר" בירושלים. גם בפנימייה עשה חיל בלימודיו, כן בלט כמנהיג חברתי, רכש חברים רבים והיה ראש מועצת התלמידים. הוא ידע להשכין שלום בין תלמידים, ארגן מסיבות, כבש את לב התלמידות והיה אהוד על מוריו ועל מנהל בית הספר.

בתום הלימודים בתיכון התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר כמדריך, בעיקר העביר לחניכים הדרכות בנושא הטכני של מטוסי הפנטום. גבי הצטיין בשירותו הצבאי, בלט כמי שראה קודם כול את טובת חניכיו מבחינה אישית, לימודית וחברתית.

לאחר שירותו הצבאי הכיר את יפה, והשניים היו לבני זוג. הם נישאו ביום 9.8.1977 והקימו את ביתם בבת ים. נולדו להם ארבע בנות – ענבל, עמית, עדי ונוי, בשל כך זכה לכינוי "אבו אלבנאת". הוא היה אב גאה ומאושר, מסור ודואג. אשתו עבדה כאחות בבית חולים במשמרות והוא הקפיד להיות עם הבנות בשעות אחר הצהריים, הכין להן מדי ערב ארוחה ואחר כך ישב לצידן על הספה וסיפר להן סיפורים לפני השינה. בבוקר נהג להעיר את בנותיו כשהוא מביא למיטותיהן קפה שחור עם חלב כדי להקל על הליך ההתעוררות.

גבי ידע לסייע לבנותיו בכל שאלה בתחומי לימודיהן, שכן היה אדם חכם ביותר שזכר בעל פה נוסחאות בפיזיקה ובמתמטיקה שלמד בתיכון. הן נדהמו כל פעם מחדש מכך שידע לשלוף ללא כל קושי את נוסחת חוק שימור האנרגיה, למשל, או להסביר תרגילים של טנגנס וקוסינוס במתמטיקה.

גבי היה איש משפחה מסור. הסיע את רעייתו ובנותיו לכל מקום שהיו צריכות, ניהל את כל ענייני הכספים בבית וערך קניות באופן קבוע. הוא אהב להיות במטבח, בעיקר אהב לאפות עוגיות – ידע להכין בצק טעים במיוחד ובעזרת מטחנת בשר יצר צורות של עוגיות מלבניות ארוכות ואפה אותן בתנור. עוגיות אלה היו לשם דבר בקרב בני המשפחה והחברים, כולם חיכו לכוס התה של ארבע אחר הצהריים כדי לשבת ולטבול עוגייה אחר עוגייה בתה ולהתענג על טעמן.

גבי הקפיד לשמור על קשר חם עם כל משפחתו המורחבת. מדי יום ביקר את הוריו, אותם העריך וכיבד באופן מעורר התפעלות שהיווה מקור לחיקוי אצל יתר בני המשפחה, והם בילו יחד בשיחה נעימה. עם אביו שיחק שש-בש ונהנה מהמאכלים שאימו הכינה לו, וכשהיה צורך הסיע אותם לסידורים שונים. הוא היה עמוד התווך של כולם, בכל שאלה או בעיה הכול ידעו שאפשר להתייעץ איתו ולקבל את העצה הטובה ביותר. כשמישהו היה צריך דבר מה הוא מיד נרתם לעזור, על כן היה אהוב ומוערך על ידי כל בני המשפחה. גבי בורך בידי זהב, בכל פעם שהתקלקל מכשיר חשמלי הזעיקו אותו לתקן את התקלה והכול ידעו, כדברי בתו – "לגבי קראת ולא התאכזבת..."

הוא הירבה לטייל עם כל המשפחה בחו"ל, ואהב לתעד את רגעי האושר בטיולים אלה במצלמת הווידאו.

בשנת 2011, בהגיעו לגיל שישים, החליטו אשתו ובנותיו להפתיע אותו במסיבה עם כל משפחתו וחבריו משכבר הימים, אותם לא פגש שנים רבות. גבי הופתע מאוד והתרגש עד דמעות במסיבה, שמח לראות את כל האנשים שליוו אותו לאורך נקודות שונות בחייו מתאספים לכבודו וחוגגים יחד עימו. הוא חייך, רקד ושר, שמע את כולם מברכים אותו, ובתו מספרת שזה היה ללא ספק אחד הרגעים המאושרים בחייו.

במהלך שירותו הצבאי סבל גבי מפגיעה שליוותה אותו כל חייו. בינואר 2012 התגלתה אצלו מחלת סרטן הריאות, הוא החל בטיפולים תוך שהקפיד לשמור על החיוך והאופטימיות, אך כעבור תשעה חודשים תש כוחו.

גבריאל סעדיה נפטר ביום כ"ו בתשרי תשע"ג (12.10.2012). בן שישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אחריו אישה, ארבע בנות, נכדים, אחים ואחיות.